<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן צ"ו</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ואמרו חכמים כל תענית שלא קבלו עליו מבעוד יום דמי למפוח מלא זיקאא) ויש מפרשים דאין מתפללים ענינו וא"כ צריך לפרש הא דאמרינן מתענין לשעות מיירי שקבל עליו מאתמול אם אתענה למחר בחנם עד חצי היום אגמור היום לשם תענית ואז הוא מתפלל ענינו עוד יש מפרשים דאף על גב שלא קבלו עליו מתפלל ענינוב) אך אינו יוצא בו ידי נדרו אם נדר להתענות יום אחד וכן רבינו תם עשה מעשה באחד שעשה הרבה תעניות בלא קבלה ואמר שלא הפסיד תעניותיו ואמרינן התם מאימתי מקבלה שמואל אמר בתפילת המנחה פי' שיאמר באלהי נצור ענני בתענית שאעשה למחר. ושמעתי כי הר"י היה אומר באלהי נצור הריני לפניך בתענית יחיד למחר עוד י"מ מתענין לשעו' כגון אמר הריני לפניך בתענית עד ג' שעות ובה"ג אומר שאין יחיד מתפלל עננו עד המנחה שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפילתו. אך בתלמוד משמ' שאין קפיד' אם יצא שקרן בתפילתו דאמרינן ירדו גשמים קודם חצות אוכלין והולכין אף על פי שכבר התפללו ענינוג) ואדם שהתענה בשבת צריך להתענות עוד תענית אחר כדי שיתכפר לו מה שהתענה בשבת ויפה תענית לחלום כאש לנעורת ותלמיד חכם אין רשאי להתענו' אבל אם הצבור מתענים יש לו להתענות וחולה ומעוברת שאין מתענין בתענית צבור מכל מקום אסורים להרבות בתענוגים. ולוה אדם תעניתו ופורע ואפילו ביום זהד) ובלבד שיהא צורך קצתה). [סמ"ק סימן צ"ו]. א) ומיהו שמעתי בשם ר"ת דסגי בקבלת לילה וגם סגי במחשב' דלא בעי' הוצא' בפה כי אם גבי שבועה דכתי' לבטא בשפתים. ב) כן פסק הש"ע. ג) הרבה בני אדם נוהגין לאכול בתענית מיד מששקע' חמה קודם צאת הכוכבים. ומביאין ראיה לדבריהם מההיא דאמרינן כל תעני' שלא שקעה עליו חמה אינו תענית משמע דלאח' ששקעה מיד מותר מיהו בתוספות עכו"ם פירש רבינו אלחנן פוק חזי מה עמא דבר שנהגו להתענו' עד צאת הכוכבים אפילו בתענית יחיד. וההיא שלא שקעה חמה ר"ל גמר שקיע' דהיינו צאת הכוכבים ואם תאמר והלא גבי ט' באב שצריך להתענות לילה ויום איכא דשרו פ' מקום שנהגו בין השמשות אלו בכניסתו וא"עג דהתם מסיק בין השמשות שלו אסור היינו משום חומרא דט' באב הא לאו הכי לא. וממילא איכא למשמע דכ"ש בשאר תעניות דספיקא דידהו דהיינו בין השמשו' דיציאתו שרי. ותירץ רבינו אלחנן דשאני עיולי יומא מאפוקי יומא. דעיולא יומא היינו לכנס בתענית שרי בין השמשות כגון בערב ט' באב אליבא דמאן דשרי. אבל אפוקי יומא דהיינו בסוף תענית מספיקא לא נפקי עד שיה' ודאי ליל'. צ"ע בשבת בסוף במה מדליקין דמשמע בגמר שקיעה אז מתחיל בין השמשו' דהיינו קודם צאת הכוכבים. ושמא לפי שאין העולם בקיאים בגמר שקיעה להכי נהגו להמתין עד צאת הכוכבים וגם פירש רבינו אלחנן פוק חזי מה עמא דבר. ואין לסור מן המנהג דסברא הוא דאין לעמוד על בירור סוף השקיעה כי אם בצאת הכוכבים דהא לרבי נחמיה ליכא כי אם חצי מיל מגמר שקיעה עד צאת הכוכבים ומסתמא אין אדם יכול לעמוד בזה. ד) ש"ע אם אומר אתענה למחר אינו יכול ללוותו וכ"ש יום זה ממש כגון שאמר בתחלת נדרו אתענה ביום פלו' או אתענה ב"ה כל השנה וכדומה לזה. ה) מכאן אמרו התוס' שאמרינן בירושלמי מי שנדר להתענו' ושכח ואכל כזית הפסיד תעניתו רבי אבא בשם רבנן אומר והוא שאמר יום סתם הא יום זה מתענה ומשלי'. ולפי זה לדידן דקיימא לן אפילו אמר יום זה לוה ומשלם ה"ה אומר יום זה (ש"ע ויש מחמירין להתענות יום אחר ומחמירין להשלים יום זה) הפסיד תעניתו אבל בתענית חלום שאינו יכול ללות ולשלם אם שכח ואכל כזית מתענה ומשלים.
ואין גוזרין תעניות על הצבור בראשי חדשים בחנוכה ובפורים ובחולו של מועד ואם התחילו אין מפסיקין אבל יחיד שקיבל עליו תענית ופגעו בו ימים טובי' של תורה יפסיק. ימים הכתובים במגילת תעניות אינו מפסיקא). [סמ"ק סימן צ"ו]. א) ש"ע אם קבלו בלשון קבלת תענית בעלמא בין שבת וי"ט ור"ח וערב י"ה בין חנוכה ופורים אין צריך התרה.
ובשאר תעניות אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר ודוקא שלא ישן אבל ישן שינה גמורה אסור אבל מתנמנם אוכל וכמו כן ישן והתנה אוכלא). [סמ"ק סימן צ"ו]. א) ושתייה מותר אפי' בלא תנאי דגבי שתייה הוי לעול' כמו מתנה לפי שאין קבע לשתייה ודוקא מים (ש"ע לא חילק).
<h2>דף טו:</h2>
ואין גוזרין תעניות על הצבור בראשי חדשים בחנוכה ובפורים ובחולו של מועד ואם התחילו אין מפסיקין אבל יחיד שקיבל עליו תענית ופגעו בו ימים טובי' של תורה יפסיק ימים הכתובים במגילת תעניות אינו מפסיקא). [סמ"ק סימן צ"ו]. א) ש"ע אם קבלו בלשון קבלת תענית בעלמא בין שבת וי"ט ור"ח וערב י"ה בין חנוכה ופורים אין צריך התרה.
<h2>דף כו:</h2>
להתאבל על ירושלים ד' תעניות כתיבי בדברי קבלה צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו' צום הרביעי זה י"ז בתמוז. צום החמשי זה ט' באב. צום השביעי זה ג' בתשרי. צום העשירי זה י' בטבת. ואמרינן יש שמד צום יש שלום יום טוב אין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתעניןא) חוץ מט' באב שהוכפלו בו הצרו' והחמירו בו חכמי' ואמרו שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסו' לספר ולכבסב) ומסיק דלאחריו מות' ומסי' דחל להיות בערב שבת שמותר לספר ולכבס בחמישי מפני כבוד השבת. וגם החמירו להפסיק מבעוד יוםג) ולאסור במלאכה מקום שנהגו מה שאין כן בשאר תעניות שאינו אסור לעשות מלאכהד) וגם אמרינן ערב ט' באב לא יאכל אדם בשר ולא ישתה יין ומסיק שאוכל בשר מליח שעבר עליו שני ימים משחיטתו ושותה יין תוסס. אבל עתה שרוב בשר שלנו מליח נרא' דלאחר ב' ימים נמי אסור וגם היין תוסס הלב נוטה לאסור וכן נהגו ומסיק שם דאין אסו' אלא מו' שעות ולמעל' ודווקא בסעודה מפסקת אבל עתה נהגו העולם איסור בכל היוםה) וכן נכון. גם אמרו במשנה שלא יאכל אדם ערב ט' באב שני תבשילין. ורי"בא היה אומר כי תבשיל של תפוחים וכן כל דבר מבושל אע"פי שהוא נאכל כמו שהוא חי ואע"פי שאין בו משו' בשולי גוי' כיון דמערבין בהו עירובי תבשילי' שפי' מקרי תבשיל. וכן משמע בירושלמי דמיקרי תבשיל אף דבר שהוא נאכל כמות שהוא חי ועוד אומר בירושלמי גבי ערובי תבשילין שפרפר שני מיני תבשילין מכאן אוסר ריב"א לאכול שני מיני תבשילין בקדרה אחת כגון בצים וגבינה דהוו שני תבשילין. ו) ואם חל ט' באב להיות בשבת דוחין אותו עד לאחר השבת ואין שום אבילות נוהג בשבת אפי' בדברי' של צינעהז) וכן אם חל להיות בא' בשבת מעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בשעת' אמנם צריך להפסיק מבעוד יום כמו שאירע בחול כדאמרינן בפרק בכל מערבין לא אם אמרת לצאת בשבת כשהוא מעונה שכן אוכל ושותה כל היום. כתב בס"מ של הרב נהגו רבותינו כי כשחל ט' באב בשבת לאסור כל השב' לפניו לספר ולכבס אע"פי שנדחה לאחר השבת. ופי' לפי' כל השבוע לבד יום חמישיח) ויום ששי מפני כבוד השב' כי איך נאסור יום חמישי הלא התרנוהו אפי' חל ט' באב להיות בע"שט) כ"ש כשחל בשבת גם שאר ימי השבוע נמי היא חומר' יתירתא שהרי לא אסרו אלא שחל ט' באב להיות בתוכה ובפרק בתרא דמגילה מחלק בין חל להיות בתוכה בין חל להיות בשבת ובמוצאי שבת אין לומר ויהי נועם לפי שהוסד על הקמת המשכן ועת' אין לומר ביום שנחרב ומבר' בור' מאורי האש וכשעושין ט' באב בא' בשבת הן מחמת דחוי הן מחמת עצמו אין מבדילין עד מוצאי ט' באב ועוברות ומניקו' מתענו' ומשלימו' בט' באב כדרך שמתענות ומשלימות ביוה"כ. ואסור ברחיצה בין בחמין בין בצונן ואפילו להושיט אצבעו במים לשם תענוג אבל אם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה רוחץ כדרכוי) ואינו חושש וגם נמי לא מיירי ברחיצת ידים שחרית כשקם ממטתו דהא ודאי שרי ליטול משום אותה שידה בת מלך ששורה על הידים שלא נטלו שחרית וגם כשבא מבית הכסא ועשה צרכיויא) ודאי שרי ליטול כדרכו אלא שמע מינה דאין אסור רק לתענוג ויש שנוהגין לשרות מפה ליטול הידים ואסור בסיכה של תענוג ובנעילת סנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתור' ובנביאי' ובכתובים אבל קורא הוא בקינות ובאיוביב) ובדברי' הרעים שבירמי'יג) ואסור לשורר בבית המשתה בזמן הזה אך בבית חתנים מותר. ושיר שהוא שבח להקב"ה מותר בכל מקום ואסור לסייד ביתו בסיד אלא אם כן שייר אמה על אמה כנגד הפתח והמתאבל על ירושלים זוכ' לראות בנחמתה שנאמר שמחו את ירושלים וגו'. [סמ"ק סימן צ"ו]. א) יש לשאול מה טעמ' נהגו רובא דעלמא לקבוע ג' צומות אלו חובה, דהא אמרינן אין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין. ותי' הר' יצחק בן גיאת ז"ל דטעמא דמילתא מפני שהם דברי קבלה ועוד שלא בטלו לגמרי דהא אמרינן שבזמן שיש שמד צום ובגלות השמד נוהג פעמי' הרב' ועוד דאפי' בזמן שאין שמד ואין שלום ברצון תליא מילתא רצו מתענין רצו אין מתענין הלכך לא בטלום וקבעום חובה. ב) ש"ע ואנו נוהגין שלא ללבוש מר"ח עד אחר התענית אפי' המכובסים כבר אם לא לצורך מצוה כגון לכבוד שבת או אשה ללבוש לבני'. ג) ולא להסב על השולחן אלא על גבי הארץ. ומנהג טוב הוא דבסעודה המפסקת כל אחד מיסב לבדו ומבר' לעצמו ואין מזמנין בברכת המזון לפי שדומה למי שמתו מוטל לפניו. ד) יש בפרק מקום שנהגו ות"ח בטלים בכל מקום רבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם ינהג אדם עצמו כתלמיד חכם דלא חייש ליוהרא ות"ק חייש ליוהרא מפרש בתוס' דאפילו לת"ק יעשה אדם עצמו עכשיו כת"ח ולא יעשה מלאכ' בט' באב דליכא משום יוהרא כיון דבשאר יומי נמי אין רגילין במלאכה כ"כ. דדוקא בימיהם שהיו רגילים במלאכה בשאר יומי אז שייך משום יוהרא. ומטעם זה אנו אומרים דחתן קורא ק"ש אפילו לילה ראשונה אפילו למאן דחייש ליוהרא גבי חתן פרק קמא דברכות דוקא בימיהם שהיו מכוונים מאד בק"ש ואנן סהדי דחתן טרוד ולא מצי מכוין כל כך, לכך היה שייך משום יוהרא אבל אנו דגם שאר בני אדם אינם מכוונים כ"כ לא שייך ביה משום יוהרא גבי חתן מפי הר"ר שמואל מאייוירא. ומיהו במקום שרגילים במלאכה כגון בספרד צ"ע לענין ט' באב. מיהו שמעתי דגם שם נהגו שלא לעשות מלאכ'. ה) ש"ע ואנו נוהגין באיסור בשר ויין מראש חודש ואילך. ו) ש"ע ודברים שדרכן לבשל ביחד כל השנה מקרי תבשיל א'. ז) מיהו שמעתי כי הר"מ מרוטנ' נוטה להחמיר מדברי' של צינעה כתב גאון ערב ט' באב שחל להיו' בשבת שפיר דמי למיכל בשרא ולמשתי חמרא אפילו בסעודה המפסקת דא"כ מה מעלה יש בין שבת לחול וכן הלכתא. אבל אין אנו רגילין בכך ואף בשבת אין אנו אוכלי' בשר ושותין יין בסעוד' שאנו מפסיקין בה מפני כבוד חורבן בית המקדש אלו תורף דברי הגאון ויש מי שסובר שאין להחמיר בדבר זה (ש"ע פסק כן) שלא לזלזל בכבוד שבת דכי קתני ומעלה על שולחנו וכו'. ודאי בסעודה המפסקת קתני. ח) ש"ע ואנו נוהגין להחמיר לענין כבוס מר"ח ולענין לספר מי"ז בתמוז. ט) ובע"ש אין נוהגין שום דבר אבילות דכתי' בסוף מגיל' תענית א"ר דוסתאי משו' ר' יוסי הגלילי כל הנשבע להתענו' בע"ש הרי זה שבוע' שוא (ש"ע א"ח סימ' רס"ט דרך אנשי מעשה להתענו' בע"ש ויחיד שקבל להתענות בע"ש לא ישלים עד צאת הככבים וטוב להתנות כן וצבור ישלימו) שמקצ' ע"ש כשבת ומקצת עי"ט כיום טוב. י) ש"ע לפי הצורך להעביר הלכלוך. יא) ש"ע וקנח או לא קנח ורוצ' להתפלל מות' ליטול עד סוף קשרי אצבעותיו. יב) ש"ע וצריך לדלג פסוקי נחמה אם יש ביניהם. יג) וי"א שקורין פרק ואילו מגלחין וכיוצא בהם ותינוקות של בית רבם בטלים אך מותר להניח תפילין (ש"ע נוהגין שלא להניח תפילין בט' באב שחרית) דקרינן ליה בפ' החולץ אבילו' ישנה הלכך לא עדיף מיום שני דאבל שמניח תפילין כדאיתא במועד קטן.
